משוגע על גלישה

מאיפה גלש רעיון הבלוג?

אהלן אנשים!!
גלישת רוח היא אהבת חיי זה משהו שהתחלתי להתעסק בו בגיל 9. מאז עברו הרבה מים באוזניי, אני מקבל אינסוף מיילים ושאלות בתחום אז החלטתי לעשות משהו בנדון.

חזרתי מחופשה בצ’ילה של 3 חודשים ומה שחשבתי היה איך אוכל לעזור בפיתוח הדור הבא של הגולשים בישראל. חשבתי לעצמי מה אעשה? איך אוכל לתרום לקהילה הקטנה שבה גדלתי? קהילת גולשי הרוח ומכאן יצא רעיון הבלוג.                                            

הבלוג הזה נועד לכל מי שאוהב את הים ובכלל לא משנה מה הוא עושה אתו. בין אם הוא דייג, צוללן ,גולש או סתם נהנה ללכת ולטייל לאורך החוף.

אני לא הולך לספר לכם איך הכל התחיל בעולם הגלישה מכיוון שאת זה תוכלו למצוא בקלות בוויקיפידיה.

מה שאני כן אספק לכם זה מידע נרחב בעברית (מדריכים,טיפים, טריקים….) על כל מה שתרצו לדעת בתחום המהמם הזה.

כמובן שהמידע העיקרי שאספק פה יהיה בנושא שאני הכי מתמצא בו והוא גלישת רוח. אך בנוסף לזה אוסיף מההשראה והתובנות שצברתי ב- 23 שנים האחרונות מאז שהתחלתי את הספורט או אפשר להגיד את דרך החיים הנפלאה הזו.

הרומן שלי עם הים התחיל בגיל 6. אבי היקר לקח אותי ואת אחי (בכל סופ”ש) לים, היינו
צוללים צלילה חופשית ואבא היה דג עם רובה דיג. יום אחד אבי הגיע הביתה עם גלשן ענק שהיה נראה כמו סירה עם מפרש גדול.

הציוד היה מחבר שלו שהתגרש והיה צריך לפנות את המחסן. באותו שבוע כמו בכל סופ”ש נסענו לים, אך הפעם עם הגלשן הענק הזה. זה היה נראה ממש מדליק אז ניסיתי, פשוט לא הצלחתי להרים את המפרש והתחלתי לבכות…

כמה שבועות אחרי, אבי קנה מפרש קטנטן מבד ואמר לנו (לאחי ולי), המפרש הזה הרבה יותר קל עם זה תצליחו להסתדר. על מנת להקל על התהליך הוא לקח אותנו לברכת דגים במעגן מיכאל.

הרכבנו את הציוד והתחלנו לנסות. לעולם לא אשכח את הרגע הזה שאני מצליח להרים את המפרש ולשוט על פני המים, לרדת מהרוח ולעלות לתוכה, הייתי הילד הכי מאושר בעולם גיליתי את אמריקה.

מאז הצלילה כבר לא עניינה רק חיכיתי כל סופ”ש לנסוע לים ולגלוש. עם הגלישה גיליתי את הסקייטבורד, מצאתי את עצמי מבלה שעות רבות ברחובות, מחליק על סקט ומחפש את הריגושים הכי מטורפים שיש לרחוב להציע.

בגיל 12 בערך יורוספורט היה אחד הערוצים המדליקים לאז ופעם בשבוע היתה תוכנית של ה –
PBA Proffesional Boards Association. בפתיחת התוכנית, היתה קפיצה הזויה של ביורן דנקרבק (אלוף עולם דאז), ואז איזה גל מדהים של רובי נייש האגדה ומיד תחרות גלישת רוח בגלים ממאווי.

הייתי פשוט בהלם, לא האמנתי למראה עיני, היו שם כמה חברה ובראשם רובי נייש ומארק אנגולו, עושים סלטות עם כל הציוד הזה! חשבתי לעצמי זה לא יאומן זה מה שאני רוצה לעשות..

קיבלתי מתנה את הגלשן הקצר הראשון שלי ביק אדאג’יו. כבר ביום הראשון שעליתי עליו נכנסתי לפלנינג והתחלתי לקפוץ, פשוט הטריף אותי הקטע הזה. מגיל 14 גדלתי בחוף הדולפינריום, קיבלתי השראה גדולה מעדי זומר ואמיר לוינסון שבזמנו היו מהחזקים בתחום הזה.

עדי בעצם לימד אותי את הבסיס של הגלישה דברים כמו: בודי דראג, דאק ג’ייב, פרונטים ועל זה אני חייב לו עד היום, אני פשוט מעריץ את הבן אדם הזה, הוא אישיות גדולה. בגיל 17 החלטתי שהגיע הזמן לממש את החלום הראשון, להגיע למאווי הוואי, אז טסתי..