גלישה בחורף 2015: סיפורים קטנים שעשו חורף גדול

וואו, סוגר מעל שנה בלי כתיבה בבלוג, איטס בין א-ווייל…

מה היה בגלישה בחורף 2015 ומה אתם יכולים ללמוד מזה? איך היו חופשות הסנובורד? ואיך עבר ניתוח כריתת האוסטאומות הראשון באוזן (עדיין צריך לעבור עוד אחד)? זה תקציר הדברים שתקראו בפוסט הבא.

זכינו בחורף משובח. הרבה סערות עם תנאי גלישה אדירים. הספקתי לעוף על הסלעים בקזינו (חיפה) ולפרק ציוד קומפלט לחתיכות. לטוס לאלפ דואז שבצרפת. לרדת את המסלול הארוך בעולם עם סנובורד (לה סרנה) 17 ק״מ של הנאה צרופה. לבקר בעיירה המקסימה של מאיירופן באוסטריה ולהנות מעוד חופשה מופלאה בשלג.

ערוץ החיים הטובים במיטבו.

עברו עוד כמה דברים מעניינים בשנה הזו שלא ממש קשורים לגלישה ככה שאשמור אותם לעצמי.

גלישה בחורף: 2 תובנות שעלו לי בחורף האחרון

1. קודם כל, מאז הסערה המטורפת של שנה שעברה בה התנתק לי הגלשן מהמערך ז״ל. חשבתי איך אוכל למנוע מקרה דומה ולהלן התוצאה (כבר כתבתי על זה בפוסט הסערה, פשוט כאן זה מפורט יותר): התחלתי לעשות חיבור נוסף בין הקאראדן למאריך. חיבור פשוט שמפתיע שאף חברה עדיין לא עשתה בצורה מסודרת.

נכון שיש חבל המחבר בין הצלחת לחלק העליון של הקאראדן למקרה שהגומיה תיקרע וטוב שכך? העניין הוא שבגלים לעתים הקאראדן פשוט משתחרר מהעומס ואז החבל שמחליף את הגומיה לא עוזר.

איך זה עובד?

אחרי שסיימתי להרכיב את המפרש, אני משתמש בחבל הארוך של המאריך לאבטחה נוספת. מעביר אותו בתוך חבל הקאראדן וחזרה לאחד מחורי המאריך וכך גם אם משתחרר הקאראדן מהמאריך הגלשן עדיין מחובר למפרש ואפשר לחזור איתו לחוף.

2. אני חושב ששברתי כל שיא אפשרי עם סלעי הקזינו והגיע הזמן לשים קץ לרומן הזה. אתם שואלים אם יש דרך למנוע את זה? כן. יש. אני פשוט חזיר עם עודף ביטחון אז אני מוצא את עצמי חוזר לסלעים האלה שוב ושוב.

איך אפשר למנוע עליה על סלעי הקזינו האכזרים?

ישנה נקודת אל חזור אחת מרכזית בחוף עם זרם מזלג אשר נפתח למזרח מערב (להזכירך בבת גלים הים בצפון). מערב טוב לנו. מזרח על הפנים.

לסמן את נקודת תחילת בניין הקזינו כגבול, אפילו לקחת מקדם בטיחות של 10 מטר לפני וברגע שמגיעים לקו זה פשוט לחזור לחוף שם הזרם לוקח חזרה מערבה לכיוון חוף בת גלים.

ברגע שעוברים את נקודת תחילת הקזינו מזרחה אז הזרם סוחף לתוך הסלעים והצרות מתחילות.  

מי שקורא את הבלוג בטח זוכר את הפוסט על האוסטאומות מ- 2012. מאז דחיתי את הניתוח כמה שנים טובות, והנה הגיע הזמן ולפני כמה חודשים עברתי את הניתוח הראשון והמאתגר בסדרת הניתוחים האלה.

ניתוח אוסטאומות (אוזן גולשים)

איך היה? סיוט מתמשך :-/ ואוטוטו מסתיים כמעט 50% ממנו
את הניתוח הראשון עברתי לפני כמה חודשים באוזן שמאל והייתי איזה חודשיים מחוץ למים.

לאחרונה יצא לי לחפור בנושא יותר והתחלתי להבין ממה נובעים הגידולים האלו. מסתבר לחליפות גלישה יש חלק גדול בהן. למה? פעם כשלא היו חליפות גלישה גולשים לא יכלו להישאר במים קרים הרבה זמן והיו חייבים לצאת להפסקות תכופות. היום בעידן החליפות, אפשר להישאר מספר בלתי מבוטל של שעות ובעקבות החיכוך של המים הקרים הרוח הגוף רוצה להגן על עצמו ומוציא את הגידולים האלה.

בגדול מה שעושים בניתוח כזה הוא מוציאים גידולים שפירים מהתנוך של האוזן. העניין הוא שתעלת השמע החיצונית אצל בעלי אוסטאומות צרה, לכן צריך להרחיב אותה על מנת להכניס מקדח פנימה ולכרות את הגידולים.

הניתוח עצמו מתבצע בהרדמה מלאה כך שהוא עובר בקלות. נשארים בבית חולים לילה ומשתחררים יום אחרי. עד כאן הכל סילאן. מהיום השלישי צפונה העניינים נהיים מורכבים כואבים מעיקים ומתישים.

הקושי מתבטא בפגיעה בפעילויות בסיסיות כמו אכילה ושינה. קשה לאכול מכיוון שהאזור כואב כשמזיזים את הפה. קשה לישון מכיוון שתוקעים לך שסתום באוזן הפגועה על מנת שהעור שפתחו לא ידבק ויסגור את התעלה.

מה שגורם לטינטון (ציפצופים חזקים) וכששוכבים לישון הצלצול חזק והאזור כואב מה שמקשה על הירדמות. וגם במהלך השינה אפשר לישון רק על הגב או על הצד הלא מנותח מה שמשבש שינה באופן מבאס.

האמת שלמדתי כמה דברים מהניתוח הזה ויש לי טיפים מעולים למי שהולך לעבור ניתוח דומה (גם לעצמי לאוזן הבאה שתנותח עוד איזה חצי שנה :-).

עד כאן לבינתיים.
שעונת הצפוניות תמשיך כמו שהתחילה. ושסערות החורף יכנסו בשיא הכוח!

צ’או

נ.ב. קרדיט ענק לצלם האדיר אורי מגנוס שתפס את הרגעים היפים האלה.