רעיון הבלוג נולד בצ’ילה וכבר הספקתי לכתוב לכם הרבה על המדינה המהממת הזו, מה לעשות אני מאוהב במקום הזה בצורה קשה. הבטחתי שביום מן הימים אכתוב בפירוט על המקום המדהים הזה, הגיע היום.
לפני 4 שנים אחרי עשור בהוואי ובקנריים חזרתי מגרן קנריה ונדרתי נדר, אם אני חוזר לישראל זה רק עם חופשה באוקיינוס של כמה חודשים פעם בשנה אחרת לא אשרוד…
מזה זמן שמעתי שצ’ילה זה אחד המקומות הטובים בעולם הגלישה אבל לא יחסתי לזה יותר מדי חשיבות. משהו כמו שנה אחרי שחזרתי מהאיים הקנריים תהיתי לאן לטוס לחופשת גלישה היעדים היו: צ’ילה, אוסטרליה ודרום אפריקה. לאחר התלבטויות ושיחות עם גולשים מהארץ והעולם החלטתי שצ’ילה זה היעד הבא שלי.
מה כל כך מדהים בגלישה בדרום אמריקה?
התרבות, הטבע הכוחני, הרים, מרחבים, אנשים נחמדים ותנאי גלישה מהסרטים. יש סיבה טובה לזה שהגולשים הטובים בעולם בגלישת רוח ובגלישת גלים מגיעים לשם על בסיס קבוע, התנאים שם ממש אבל ממש טובים.
צ’ילה מדינה צרה וארוכה למעשה המדינה הארוכה בעולם כ- 4,300 ק”מ של רצועת חוף מדהימה. מקום יפהפה בצד השני של העולם, משהו כמו 20 שעות טיסה מישראל ששוות כל רגע במטוס בשביל להרגיש מקום כל כך עוצמתי, טבע מטורף, שלג בהרים, אוקיינוס שקט רועש, אדמה גועשת והרבה חיים.
עיר הבירה סנטיאגו דה צ׳ילה ממוקמת למרגלות הרי געש ירוקים מהממים ביופיים, בסנטיאגו גרים כ- 6,000,000 תושבים, עיר מערבית לכל דבר. בהרים סקי וסנובורד, ובים גלישת גלים וגלישת רוח מעולם אחר.
לעולם לא אשכח את יומי הראשון שם אחרי טיסה ארוכה ומייגעת עם ציוד גלישה במשקל 90 ק”ג. הגעתי למקום חדש וזר שדה התעופה סנטיאגו דה צ’ילה, אספה אותי הסעה מבית מלון Surazo ונסענו לכפר מטאנזאס.
מטאנזאס כפר קטן ופשוט עם גל מושלם ורוח טובה נמצא במרחק שעתיים נסיעה מעיר הבירה סנטיאגו, כך שלמרות הפשטות והאיטיות של הכפר עדיין קרובים לעולם מודרני עם תרבות נפלאה, אוכל מעולה וחיי לילה נהדרים.
פרננדו (פניה) הבחור שאסף אותי מהשדה היה נחמד אבל קצת מוזר, וכל הדרך עד שראיתי את הים לא היה לי מושג אם הוא באמת לוקח אותי לכפר האדיר.
הגענו לכפר, הרוח דפקה, הים היה בגובה חצי תורן עם התקפות של לוגו ואני הייתי חרמן לגלוש…
נכנסתי לחדרי במלון פתחתי את הדאבל בג (תיק כפול לציוד) והוצאתי מפרש סשן 4.2 וגלשן ווייב 72 של Naish. הייתי תשוש אבל עם רעב גדול להיכנס למים.
לפני הכניסה למים ראיתי את הגלים וחשבתי לעצמי, וואו מה זה המקום הזה? נכנסתי למים והבנתי שאני גולש בגן עדן. התמונות שנחרטו לי בראש בצ’ילה ועד היום צצות ברגעי פנטזיה הן: גלים כמו סכינים, אני עומד למעלה על הגל לפני הירידה לבוטם טרן ורואה גלים חדים בטירוף, הזוי.
למה צ’ילה?
ארץ הלפטים (גלים שנפתחים שמאלה) האינסופיים. דרום אמריקה עמוסה בחופים נדירים עם גלים שנחשבים לארוכים בעולם. ישנן הרבה מדינות שאפשר לגלוש בהן בתנאי קצה, אבל צ’ילה מספקת את הים האגרסיבי ממדינות דרום אמריקה וזאת הסיבה שבגללה החלטתי לנסוע למקום המיוחד הזה ולחזור אליו שנה שלישית ברציפות.
יתרונות חסרונות
חסרונות
- טיסה יקרה, ארוכה ומייגעת
- מים קרים = חליפה 4/3
- אסונות טבע: רעידות אדמה, צונאמי..
- אחת המדינות היקרות בדרום אמריקה
- מדינת עולם שלישי, תזהרו שאתם מטיילים בערים הגדולות
- רצועת חוף חזקה מתאימה רק לגולשים מתקדמים, אלא אם רוצים להגיע עד לשם ולגלוש באגמים
יתרונות
- תנאי גלישה מהטובים בעולם = צינורות מושלמים
- כמות גולשים קטנה, אף פעם לא צפוף במים
- טבע קסום ורגוע (עד שיש רעידת אדמה ויש)
- כל יום במים, תמיד יש גלים לפעמים עם רוח ולפעמים בלי
- גולשים כמו ויקטור פרננדז, רובי סוויפט וקלאס ווגט גרים שם, כיף לגלוש איתם
- המקומיים מאד נחמדים יקבלו את פניכם בברכה
חופים ידועים לגלישת רוח בצ’ילה
הקדמה קטנה שנוגעת לכל החופים שיצא לי לגלוש בהם בצ’ילה: רצועת חוף אכזרית.
אל תחפשו גלים רכים ועדינים לא קיימים כאלה (לפחות לא איפה שאני הייתי).
כל הגלים בלי יוצא מן הכלל חזקים, חלולים, מהירים ועבים…
מטאנזאס (Matanzas)
החוף המפורסם בצ’ילה לגלישת רוח, גולשי הרוח שמגיעים לצ’ילה מתחילים את מסעם שם. קרקעית חול וסלעים, גל שמאלי עם נקודת שבירה שמתחילה מאחורי סלעים וממשיכה לתוך מפרץ.
רוח סייד סייד און, קרוב לחוף הרוח לא יציבה, וכשיוצאים לעומק הרוח מתייצבת.
בגלישת רוח קל לתפוס את הגל מההתחלה ולסיים אותו בחוף. בגלישת גלים צריך יום מושלם בכדי לעקוף את הגל המהיר הזה ולהתחבר לסקשן שמביא אתכם עד החוף.
הסלע המרובע (Square Rock)
כשני ק”מ צפונית למטאנזאס, החוף נקרא על שם צורת הסלע שנמצא בקרבת החוף. גם הצינור שם הוא מרובע ומפחיד (סגנון טהיטי). קרקעית חול וסלעים, גל שמאלי עם נקודת שבירה שמתחילה מול הסלע המרובע ומסתיימת אי שם בחוף בין הצמחים והאצות הגדולות שבמים.
רוח סייד אוף, חוף נדיר, גל מהיר, מי שמתכנן לגלוש שם גלים תתכוננו לגלים מהירים, חלולים וכבדים עם מים רדודים. מבחינת גלישת הרוח החוף יותר נוח ממאטאנזס, הרוח יציבה ונכנסת עד החוף (מושלם לגולשי קייטסרפינג).
פופויה (Pupuya)
כשני ק”מ דרומית למטאנזאס, פוזו איזקיירדו של צ’ילה. קרקעית חול וסלעים, גל ימני מבולגן, חוף קפיצות מספר אחת באזור. רוח סייד און שור, גלים מבולגנים, רוח חזקה, ממש חוף שמזכיר את גרן קנריה.
אתם רוצים לנסוע לשם כאשר הים נמוך ולא ירגש אתכם לגלוש על הגלים בחופים שהוזכרו קודם, או כשהרוח חלשה בחופים הקודמים שם יש כמה קשרים יותר.
טופוקאלמה (Topocalma)
הדובדבן שבקצפת. נסיעה של כ- 50 דקות דרומית למטאנזאס בדרך עפר, קרוב לחוף פאוורטסיו המפורסם לגלישת גלים. קרקעית חול וסלעים, נקודת שבירה מושלמת, חלולה וארוכה שמתחילה בסלע הגדול ומסתיימת בסוף העולם שמאלה.
רוח סייד אוף מושלמת בשביל גלישת רוח בגלים ברמה הגבוהה בעולם.
לא סתם מארגנים שם פעם בשנה תחרות שנקראת “הגיהנום של טופוקאלמה”, בחוף הזה הרוח חזקה במשהו כמו 15 קשרים מהחופים שהוזכרו מקודם וכמו שכבר הזכרתי בטעם החיים חלומו הרטוב של כל גולש רוח, תצליחו לגלוש שם אז תצליחו בכל חוף לגלישת רוח בעולם.
יצא לי לגלוש בעוד חופים נדירים בצ’ילה, בעיקר ליד סנטו דל מר בדרום, אבל כתבתי על החופים המרכזיים.
טיפ טוב למי שרוצה לגלוש שם גלים: לא כמו ברוב האוקיינוסים שאתם רוצים להיכנס למים בחילופי גאות ושפל (חצי מים בעלייה או ההפך), בצ’ילה אתם רוצים לגלוש גלים בגאות מקסימאלית או בשפל מוחלט.
כל מה שאי שם באמצע הוא כמעט תמיד עם זרם מטורף שיוציא לכם את הכוח והחשק. אם נכנסתם ברגעי זרמים חזקים, תפסו גל, סיימו אותו ותלכו חזרה לנקודת השבירה.
טיפים טובים לטיסה עם ציוד גלישת רוח
לטוס עם ציוד גלישת רוח זה לא תענוג גדול. מגיל 17 אני מסתובב בעולם עם ציוד גלישת רוח ובהחלט יכול להגיד שאולי מתרגלים לזה אבל זה לא כיף, זה פרוייקט בפני עצמו. אם יש משהו שלמדתי מהטיסות עם הציוד זה לסגור עם חברת התעופה מראש לגבי הציוד שאתם הולכים לטוס איתו.
בד”כ הם לא מדברים על משקל אלא מידות = אורך + רוחב + עובי. אז בהנחה ויש לכם דאבל בג של 240 ס”מ אורך, 70 ס”מ רוחב ו- 60 ס”מ גובה תסגרו עם חברת התעופה על מחיר טיסה כולל ציוד גלישת רוח במידות האלה, תגיעו לשדה תעופה בטוחים בעצמכם ותבקשו לשלם את מה שסיכמתם.
לדוגמה: בשלוש שנים האחרונות בטיסות לצ’ילה אני משלם 150$ לכיוון. סוגר את הסיפור מראש מגיע לשדה, משלם וטס בראש שקט.
החוויות המסעירות שהיו לי בצ’ילה
לפני שלוש שנים בפעם הראשונה שלי בצ’ילה יומיים וחצי אחרי שעזבתי, הייתה אחת מרעידות האדמה החזקות בהיסטוריה, 8.8 בסולם ריכטר. המלון ששהיתי בו נהרס לחלוטין. לפני שנתיים בפעם השניה שלי בצ’ילה קצת לפני הטיסה כשדיברתי עם חברים לפני הגעתי, אמרו לי תתכונן האדמה רועדת והרבה.
הגעתי לשם וממש חיכיתי שתהיה רעידה, אף פעם לא הרגשתי ורציתי להרגיש עוצמה שלא הרגשתי מעולם. חשבתי שזה מגניב, טעיתי, זה פחד אלוהים.
עברו כמה שבועות ולא קרה כלום, אמרתי לחברה מה נסגר אתכם לא קורה פה כלום. הכנתי בקבוקים ריקים מזכוכית במטבח למקרה שתהיה רעידה אז אשמע אותם זזים.
משהו כמו חודש וחצי אחרי נחיתתי הייתה רעידת האדמה הראשונה. השעה שלוש וחצי לפנות בוקר אחרי ערב ברביקיו עם חברים, הלכתי לישון, אני מנסה להרדם והמיטה מתחילה לעלות ולרדת.. חשבתי שיש חיה מתחת למיטה לא הבנתי את פשר התזוזות. ואז התחילו הטלפונים מחברים: מה קורה? אתה בסדר? הייתה רעידה חזקה וארוכה…
הרעידה השנייה הייתה כמה ימים אחרי הראשונה והרבה יותר מפחידה. אמצע היום אני יושב על המחשב, הגיעה תזוזה אחת חזקה… ואז בקצב אחיד הכל זז! אבק יצא מהקירות, הבקבוקים התחילו לרעוד בטירוף ואני מנסה לשמור על קור רוח, חסר אונים. גרתי 200 מטר מהמים כך שאחרי כל תזוזה חזקה באדמה יש סיכוי לצונמי וליתר ביטחון רצוי לעלות להרים.
בחופשה זו עברתי 8 רעידות אדמה ארוכות (בין 40-50 שניות כל אחת), ולקראת סוף החופשה ממש רציתי לעזוב את המקום ההזוי הזה למקום שלא זז כל כך הרבה. אין מילים יותר טובות לתאר את ההרגשה כשהאדמה רועדת אם לא חוסר אונים.
כמו ברגעים קשים אחרים בחיים, הכל מתגמד ואחרי אירועים כאלה מעריכים כל רגע וחיים יום ביומו כאילו והיה היום האחרון.
היו עוד הרבה חוויות מסעירות במים, בגלי ענק עם או בלי רוח. היום המפחיד ביותר שהיה לי במים שם היה בגלישת גלים עם ים גבוה. גלשתי עם מרטין רוחס הכוכב המקומי, בזמן התראה של צונמי כשכל האנשים עזבו את החוף להרים. נכנסנו שנינו לים מטורף, גלים ללא הפסקה.
בד”כ יש התקפות ובין לבין רגיעה, אבל ביום ההתראה לצונמי קצת אחרי רעידת אדמה הים געש ללא הפסקה. ירדנו כמה גלים מפגרים, עפנו על הסלעים ואיכשהו סיימנו את היום הזה בשלום. כשיצאנו מהמים מרטין אמר לי שאנו צריכים לברך על זה שיצאנו בחיים.
עכשיו יתחברו לכם דברים לגבי שם הבלוג: משוגע על גלישה, אני חושב שמי שהגלישה היא חייו מוכן למות בים. זה נשמע הזוי אבל זאת המציאות (לפחות שלי). למרות החוויות המפחידות חזרתי פעם נוספת למקום שובר הלבבות הזה
טוב, יש לי עוד הרבה דברים לכתוב על המדינה הארוכה והמגניבה הזו אבל אעצור כאן. הבטחתי לכם צילומים מצ’ילה השנה ולכן אקיים. גלשתי, צילמתי וערכתי סרטון קצר עם מצלמת הגו פרו.
שעת קפיצות, שעת רכיבה על גלים ונגיעות נופים מהכפר ההורס הזה לתוך 2:45 דקות. לא הוספתי צילומים מבחוץ בשביל לראות מה אפשר לעשות רק עם גו פרו.. לטעמי יצא לי סרטון קצת משעמם אבל הוא בהחלט משקף את מה שאפשר לעשות עם מצלמת הגו פרו האיכותית, תהנו!