בשתי החופשות האחרונות שלי בצ’ילה קיבלתי משהו כמו 50% תנאים לגלישת רוח והחצי השני לגלישת גלים, כיף בלתי רגיל. במקור אני גולש רוח אבל חולה על גלישת גלים ברמות שקשה לתאר, זה כל כך קסום שהחלטתי לכתוב על זה.
מי שלא גולש לא מבין מה כל כך מהנה בלגלוש כמה שניות על גל? אז זהו זה הרבה מעבר לזה.
זו דרך חיים, אוכלים הרבה קש בדרך, מי שלא מוותר וממשיך זוכה לקטוף את הפירות.
מי כמונו שחיים בישראל יודעים שלא משנה כמה טוב תגלשו יש ימים שזה פשוט לא עובד, גלים קצרים סגורים ואנחנו במים כאילו אין מחר, מחפשים את הגל הפתוח הזה שיתן לנו לפרוח מאושר.
יש כל כך הרבה אדרנלין בגלישת גלים, הריחוף על המים, לרכב על טונות של מים עם כל כך הרבה כוח שלמעשה יכולים להרוס בניינים שלמים, להרגיש בנוח בסביבה שאינה טבעית לבני אדם.
גל מגיע, אף פעם לא יודעים איך הוא יגיב, אם הוא יתן לכם להנות מגלישה או יסגר לכם בפנים, הטכניקה והיכולות שלכם יקבעו אם תתפסו אותו ואם כן אז מה תעשו איתו.
עם השנים בגלישה מרגישים כאילו הגלשן נדבק לכם לרגליים, העניינים מתבהרים, הכל נהיה הרבה יותר קל, רק נשאר לחתור ולהנות מהרכיבה. אוף דה ליפים חזקים, אריאלים ופריסטייל מגניבים לאללה. אממה אין ספק שצינורות מנצחים ומי שמתמיד בגלישה אולי זוכה להרגשה המנצחת בגלישת גלים. באמת זה הכל בגלישת גלים, כי אין הרגשה יותר טובה מלהיכנס לצינור ולצאת ממנו.
בימים טובים כאשר הגל גדול וחלול, אני מגיע לחוף עומד מתבונן ומזיל ריר על הגלים האדירים שנשברים. האדרנלין מתחיל לפמפם, מסתכל בארבע עיניים על הים, מתכנן איפה ובאיזה רגע אני רוצה להיכנס למים ולחתור לשבירה, איפה אני רוצה להיות בכדי שאתפוס את הגלים הכי טובים, חותר לשבירה מתיישב ומחכה לגל המתאים.
יושב במים, מסתכל על יצירת האמנות של הטבע ושוכח מהכל, טוב, רע, נעים או לא אני במסע לרכיבה על הר של מים. הגל מתחיל להיבנות, אני חותר בכל הכוח, יורד אותו ומנסה למקם את עצמי בהתאם לצורתו של הגל.
בגלים גבוהים כבר עם הדרופ אני מקבל זריקת אדרנלין מטורפת שנותנת כוח לנסות לשלוט בגל שירדתי. קשה לתאר את ההרגשה של החיבור האינסופי הזה לטבע, מים עוטפים אותי ואני מרגיש שייך לטבע.
שהגל מהיר וחזק אוכלים הרבה קש, צינורות נסגרים עליכם בערימות, אתם נזרקים לקרקעית כמו סמרטוטים, משלמים על ימין ועל שמאל, אבל מבסוטים מהחיים.
שאלו אותי הרבה מה אני אוהב יותר, גלישת רוח או גלישת גלים? איך אומרים, עם האוכל בא התיאבון.. אז כשיש רוח ואני גולש רוח אז אני אוהב יותר גלישת רוח, כשאין רוח ואני גולש גלים אז אני אוהב יותר גלישת גלים, בקיצור תלוי בתנאים.
אין ספק שהתחומים משלימים אחד את השני, כל מי שרוצה לגלוש רוח בגלים חייב לגלוש גלים. גלישת רוח בעקבות תנוחת העמידה מכופפת את הגב וגורמת לעמידה כפופה, גלישת גלים בעקבות החתירה מקשיתה את הגב וגורמת לעמידה זקופה.
יש גולשי רוח בגלים שלא גולשים גלים אבל הם אף פעם לא יבינו את הגל כמו גולשי גלים. בכל אופן תנאים מושלמים לגלישת גלים הם 0 קשר, כך שגם ככה אי אפשר לגלוש רוח. וההפך הוא הנכון שהרוח טובה לגלישת רוח אז הגל נהרס יש זרם ומבאס לגלוש גלים.
אם אנסה להשוות בין שני התחומים אז גלישת רוח זה תחום יותר פיזי. כן גם החתירה בגלישת גלים מעייפת, אבל יש את זמן הישיבה בין הגלים שזה בעצם זמן מנוחה שלא קיים בגלישת רוח.
בגלישת רוח זמן המנוחה הוא בגלישה עצמה, ברגע שאתם לא על הגל / בקפיצה / תרגיל אז “נחים”, למה במרכאות כי גם הגלישה עצמה מעייפת. עוד גורם מבדיל בין השניים שגלישת גלים זה תחום חברותי, גולשים עם חברה מדברים אחד עם השני מעודדים אחד את השני, מה שלא ממש קיים בגלישת רוח. נכון לפעמים מחליפים מילה או שתיים אבל הכל קורה בתנועה.
שני התחומים מדהימים לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו, מי שגולש גלים מבין שגלישת רוח זה בעצם כמו Tow Surfing (גלישת גלים עם רצועות שאופנוע ים גורר אתכם לגל), קל למקם את עצמכם איפה שאתם רוצים על הגל, נסגר הגל ובעזרת הרוח אתם עוקפים אותו וממשיכים לפרק עוד גל בסביבה.
המפרש נותן תוספת כוח בכל רגע נתון, אם רוצים להפיק את המירב גולשים על הגלים כמו גולש גלים ומשתמשים במפרש להשלמות נוספות. כמובן אי אפשר להתעלם מהקפיצות המטורפות בגלישת רוח שגולשי גלים יכולים רק לחלום להגיע לגבהים האלה, ממ… טוב שניהם תחומים מופלאים, שניהם צריכים תנאים מתאימים בכדי לדחוף אותם לקצה והכי חשוב שעות, ימים, חודשים, שנים במים.
הכתיבה הזו מחרמנת אותי בטירוף אני הולך לגלוש,
צ’או.
