באחד הפוסטים הראשונים שכתבתי על שימוש נכון בטרפז, הבטחתי שאכתוב פוסט על אורך החבקים ולמה לאחר ניסיונות גלישה עם כל האורכים האפשריים אני אוהב לגלוש עם חבקים ארוכים.
כשהייתי ציפלוח היו רק חבקים ארוכים, אף אחד לא חשב אפילו על חבקים קצרים.
השנים עברו להן, ועם הקידמה התחילו לייצר גם חבקים קצרים.
זה נכון שחבק קצר עוזר לשמור את מרכז הכובד מעל הגלשן, מצד אחד זה יכול זה יכול לעזור למתחילים. מצד שני הרוח מתחזקת והחבק הקצר פשוט מקשה על סגירת המפרש.
בשביל לעשות קצת סדר: קצרים מ – 18 – 24 אינץ’ וארוכים גדולים מ – 24 אינץ’.
כמה שנים לפני טיסתי הראשונה למאווי, החלה האופנה של החבקים הקצרים וכמובן גם אני עברתי לקצרים. למה? כי זה היה נראה מדליק, יותר אסטטי וכולם התחילו לגלוש עם זה.
ברוח חלשה אני עוד איכשהו יכול להבין, כי באמת עדיין אפשרי לסגור את המפרש ולהכנס לתנוחת הגלישה הרצויה. למרות שגם שם זה מגוחך, בזמן נפילות ברוח נשארים צמודים למנור בצורה מוגזמת, לא מצליחים להשתחרר בזמן, נעמדים כמו ברווזים ונופלים.
במאווי הרוחות לא ממש חזקות, אומנם בקיץ הן מגיעות ל – 35 קשר אבל זה עדיין נסבל.
שנת 2004 קיץ ראשון בפוזו שבגרן קנריה, עוד העברתי עם חבקים 24 ונאבקתי רבות.
קודם כל בגלל שלוקח זמן להתרגל לגלוש ב – 50 קשר (מפרשים קטנים וקשיחים עם המון כוח), ביחד עם חוסר מודעות לקלות הגלישה באוור פאוור עם החבקים הארוכים, פוזו איזקיירדו זה בכלל מקום הזוי ואני עוד אכתוב עליו בהמשך….
חלף לו הקיץ הראשון וכבר בתחילת הקיץ השני אחרי שריסקתי את הצלעות פעמיים, בירידה אימתנית מהרוח עם חבק קצר צמוד למנור כמו איזה גרגיר חומוס. וגם נמאס לי לראות את כל הגולשים סביבי גולשים עם חבקים ארוכים, נותנים בעצבים, החלטתי להאריך את החבקים.
עברתי ל – 26, ברגע הרגשתי את השינוי וחייכתי, גלשתי שבוע שבועיים עם זה, החלפתי ל – 28 ויצאתי עם חיוך עוד יותר גדול, הצלחתי לסגור מפרש כמו שצריך והרגשתי הרבה יותר שליטה.
היה כל כך מפתה ולאחר כמה שבועות עברתי ל – 30 ועפתי לשמים וכך הלאה עד 34.
גלשתי תקופה עם ה – 34, היה תענוג גדול, אממה בהשכבה על גל בבקסייד, שוואיטים וטייבלים הייתי מתחבר חזרה באויר לחבק וזה הפריע אז חזרתי ל – 32 ועם זה גלשתי עד יומי האחרון בקנאריים.
היום אני גולש על 30, מפני של – Naish אין חבקים ארוכים יותר ממידה זו, חוץ מזה שזה כבר גודל כייפי.
אני מודע לזה שיהיו לא מעט גולשים שיקראו את הפוסט הזה ויגידו שזה תלוי בגובה הגולש ובגורמים נוספים. נכון ברוב הרוחות אתם צודקים, אבל במגה רוח לדעתי זה חובה. או יהיו כאלה שיגידו מה נסגר איתו אני על 26 וסבבה לי, אז אגיד תנסה 28 כשאתה באוור אולי יהיה לך יותר סבבה.
המבחן האמיתי לאורך החבקים הוא בימי ההישרדות, בימים שאתם יוצאים מהמים באוור פאוור מטורף ואומרים מה זה הרוח הזאת אני לא סוגר מפרש? אז תחליפו לחבק יותר ארוך חיזרו למים ומעניין איך תרגישו.
חמשת הדיברות של החבקים הארוכים הן:
1. הרבה יותר בריא לגב מפני שיש עליו פחות עומס
2. אפשרות להחזיק מפרש ברוחות יותר חזקות
3. חופש תנועה וירידה נוחה מהרוח גם ברוחות הפצצות
4. מומנטום – נשכבים יותר אחורה וכך אפשר עם פחות כוח להפעיל יותר כוח
5. קופיפות (מילה חדשה שהמצאתי ברגע זה מהשורש קוף) הכוונה לעמידה כפופה מוכנה לפעולה. יחד עם הקופיפות נכנסים גם תרגילים ביד אחת בתוך הטרפז, פשוט נפתח עולם חדש למי שעושה כאלה.
כמו שאני אוהב להגיד גלישה זה לא מתמטיקה שכל אחד יעשה מה שבא לו, אבל חבקים זה כן. חבק באורך סביר למידה של גולש הוא אורך מרפקו, ניתן למדידה כאשר מצמידים את החבקים אחד לשני, מכניסים את כף היד ביניהם, המינימום אורך הוא שהמרפק יכנס בין המנור לחבק.
אני אוהב אפילו שיש מרווח גדול יותר מאורך המרפק.
נ.ב. אם בא לכם לעבור לחבקים ארוכים יותר, תתחילו צעד צעד, נוח לקפץ 2 אינץ’ לגלוש תקופה, לקפץ עוד 2 אינץ’ וכך הלאה עד שתגלו את האורך המועדף עליכם. אם תעברו מיד לאורך הרבה יותר גדול מהמידה שאתם משתמשים כרגע, סביר להניח שיהיה לכם קשה לשלוט במפרש ולא יהיה לכם נוח.
