כך הרגשתי שנכנסתי שלשום למים אחרי חודשיים מנוחה מכל ספורט אפשרי בגלל צלע שבורה. רוח 25 קשר, גל בגובה חצי תורן, גלשתי עם מפרש הבוקסר 4.7 וגלשן הטראסטר ווייב 64 ליטר של נייש (3 סנפירים). התענוג החל כשהרכבתי את המפרש, מתחתי אותו ושמחתי לגלות שלא כואבת לי הצלע.
נכנסתי למים הקפואים של מטנזאס עם תחושה של חוסר וודאות ועפתי לירח, התפוצצתי מאושר, רק להיכנס לרצועות ולהיות בפלנינג עשה לי כל כך טוב על הלב. אני במים במקום כל כך אהוב, מה עוד אפשר לבקש? הייתי באוור פאוור אני לא בכושר בש**, לא החזקתי מעמד הרבה זמן, גלשתי 15 דקות ויצאתי לנוח כמה דקות, ושוב גלישה ומנוחה, כך עבר הסשן של שלשום.
לא עשיתי יותר מדי אבל בירכתי את הרגע המדהים הזה של החזרה למים. מזל שהתנאים היו רגועים ולא התפרקתי לחתיכות :), עכשיו רק נשארו עוד כמה ימים טובים לחזרה לכושר.
אתמול גלשתי עוד פעם, עם אותו גל ופחות רוח, הייתי על הסשן 4.2 עם מעט כוח במפרש ואותו גלשן בונבון. היה כל כך כיף שלא יכולתי לצאת מהמים, נשארתי לבד על הפויינט של מטנזאס וגלשתי עד החושך.
אתמול התחלתי לגלוש כמו בן אדם, גלים ארוכים עם ים אוף דה ליפים וכמה אריאלים טובים. כיף שהגוף זוכר וחוזרים מהר לכושר, מחכה בכיליון עיניים לסשן הבא.
