מממממ… שוב אני חולם על ההרגשה המופלאת הזו שמקבלים מהגלישה, מים עוטפים אותנו אנו מחוברים לטבע בצורה שקשה לתאר. רק תחושת הריחוף הזו של להיות ברצועות הרגליים ולטוס, זו אורגזמה חזקה ביותר התברכנו להיות חלק מספורט כל כך נפלא.
קפיצות אין דבר יותר מדהים מזה, משתמשים בכוחה של הרוח על מנת לעלות לאויר נגד כוח המשיכה ומרחפים. כמו שכבר כתבתי במאיפה גלש רעיון הבלוג, עם כניסתי הראשונה למים עם גלשן קצר, הדבר הראשון שעשיתי אחרי הכניסה לרצועות היה לקפוץ.
ילד קטנטן מרחף לו באויר עם כל הציוד הזה, הרגשתי הכי טוב בעולם. מאז כל מה שרציתי לעשות זה לקפוץ, חיפשתי קפיצה בכל מצב אפשרי.
כל מי שגולש ברצועות קופץ בין אם הוא מתכוון לזה או לא כולם קופצים.
הגדרת הפלנינג בגלישה היא ריחוף בעצם כמעט ורק הסנפיר נוגע במים, הגלשן מרחף מייצרים מהירות מספקת בשביל להיכנס לריחוף הזה, משם לא צריך לעשות יותר מדי ואנו באויר.
תזכרו טוב טוב את הפוסט הזה, אם תקפידו לבצע את הדברים הרשומים למטה, תפתחו לעצמכם בסיס איתן לכל הקפיצות בגלישת רוח.
איך מתבצעת קפיצה בגלשן רוח?
ישנן וריאציות רבות לקפיצות, בעצם כאשר אנו בפלנינג מספיק צ’ופ קטן או אפילו בלי צ’ופ אם יש מספיק רוח. יורדים מהרוח על מנת לתפוס מהירות ולשחרר כוח מהמפרש, כאשר מחליטים לקפוץ חותכים חזק לתוך הרוח, לוחצים על הרגל האחורית ומושכים את היד האחורית, במצב זה עולים לאויר.
גולשים קופצים בהמון צורות שונות ומשונות אך לפני משהו כמו עשור נפתח כיוון מודרני בקפיצות, שבהחלט אפשר להגיד שנהיה קונצנזוס לגבי התנוחה האפקטיבית ביותר לקפיצות, שבעזרתה עולים גבוה יותר ושולטים בציוד בצורה הרבה יותר טובה.
מייסדי התנוחה המודרנית בקפיצות שכל הגולשים המובילים משתמשים בה היום הם: חונס סביוס וויקטור פרננדז, שני החברה האלה הביאו לעולם רמה חדשה של קפיצות, שבסיסה הוא בתנוחה של הגוף.
לפניהם כל קופצי העבר המהוללים: רובי נייש, מארק אנגולו, ראש רנדל ועוד.. קפצו ועשו תרגילים מדהימים.
אממה בתקופתם לא היתה תנוחה ברורה בקפיצות, הם היו קופצים רחוק מהציוד, המנור היה אי שם למעלה והגוף אי שם למטה, היה אפשר לספור את הגולשים שנחתו בק לופים על יד אחת.
מה הרעיון מאחורי תנוחת הקפיצות המודרנית?
את הרעיון כבר הזכרתי לפני כמה משפטים, התנוחה – תנוחת הכדור, זה בעצם כל הסיפור בקפיצה המודרנית. הכוונה היא שהדבר הכי חשוב בקפיצה הוא: ביציאה מהרמפה (צ’ופ, גל) למשוך חזק את המנור לחזה, לכופף ברך אחורית צמוד לחזה, רגל קדמית חצי כפופה, להסתכל למנור ולשמים, ולהמריא.
אצלי זה עובד כך:
- יורד מהרוח על מנת לצבור מהירות ולשחרר כוח מהמפרש.
- בזמן הירידה מהרוח מחפש את הקיר / צ’ופ שבעזרתו אני רוצה לקפוץ, מסתכל עליו טוב טוב וחושב על לקפוץ כמה שיותר גבוה. פה נכנסים החבקים הארוכים שדיברתי עליהם, נוח כבר לפני היציאה לקפיצה להכניס את הגוף לתנוחה מכופפת (קרובה לתנוחת הכדור).
- מגיע לקיר וחותך חזק לתוכו, המטרה היא לצאת בניצב לקיר.
- סוגר את המפרש חזק ומצמיד אותו לגוף, גוף כמו כדור (רגל אחורית מכופפת, קדמית חצי כפופה) עיניים מביטות לחרטום ולשמים.
- גוף כמו כדור, לא מוריד את המבט מהחרטום והשמים, לא פותח מפרש עד שאני מתחיל לרדת. נשאר דבוק לציוד לאורך כל הקפיצה, הגוף צריך להיות מעל הציוד ולא להפך. ככל שנמשוך את המנור קרוב יותר לחזה או מתחתיו, נהיה דבוקים טוב לציוד וכך תהיה לנו שליטה טובה יותר.
- אם הרוח באמת חזקה אני מפמפם את המפרש באויר על מנת לעלות לגובה מקסימלי.
- הגעתי לשיא הגובה מתחיל לרדת, פותח את המפרש בכדי לשחרר כוח ומביט למטה לנקודה שבא אני רוצה לנחות.
- סוגר מפרש ונוחת ירכתיים ראשונים, לנחיתה רכה רצוי לנחות ירכתיים ראשונים או חרטום ראשון רק לא שטוח.
כרגיל כתבתי פה הסבר על מגה קפיצה כי אני כותב מהלב. גם בקפיצות קטנות הרעיון הוא אותו רעיון, אולי בלי אפשרות לפמפם באויר. תכניסו עמוק לראש את תנוחת הכדור ותאמצו אותה, זה בסיס כל הקפיצות בלי יוצא מן הכלל.
נ.ב. כמעט כל הקפיצות בגלישת רוח למעט טייבל טופ שעם היציאה לקפיצה משאירים מפרש פתוח, מתבצעות עם: כוח = סגירת מפרש, שיחרור כוח = פתיחת מפרש ושוב כוח בנחיתה (תחשבו על זה).
נ.ב. 2 מה קורה עם הסרטונים שלכם ?
נ.ב. 3 בשלב החיתוך החזק לתוך הקיר אפשר לצאת מהחבקים ולעלות לשמים, לפחות בהתחלה זה פחות מפחיד.
נ.ב. 4 אחרי שאתם שולטים בזה לקפיצה יש וריאציות שונות: קפיצה ביד אחת, רגל אחת, לתפוס את הרייל עם היד הקדמית, אותו הדבר עם האחורית ועוד.
