השעה 1900 בערב, אני מפוצץ באדרנלין אחרי יום מהסרטים באחד החופים אם לא החוף הכי טוב שגלשתי בו בחיים טופוקאלמה. שוב מפרש 3.7 ריפר גלשן 64 ליטר טראסטר ווייב, שוב הגעתי עם פיליפ וודלס מלך גלישת הרוח הצ’ילאני ושוב היה גל מושלם עם התקפות של תורן.
הפעם הרוח הייתה גסטי (לא יציבה) מכות של 40 קשר עם הפסקות של 0 קשר, קשה מאד אך באותה מידה מהנה בטירוף. המקום הזה הזוי אתה נכנס למים קפואים, מקבל מכת רוח משמים וטס לעומק כמו איזה טיל בליסטי.
ליד החוף הרוח אוף שור כך שלעבור את הגלים זה טריקי, ועל הגל היא סייד אוף מושלם. מחדד לעומק עד שמגיע לסלע הגדול מסתובב ושם מתחיל הקרקס הרוסי.. רואה גל שבסרטים לא רואים מחדד כדי לתפוס אותו מנקודת השבירה הראשונה.
מחכה ומסתכל על הליפ החלול והשואב הזה מתחיל להיבנות, מכניס טוב טוב את הרגליים לרצועות מחזיק את המנור חזק ויורד לבוטם טרן מכל הלב, משעין את המפרש חזק קדימה ומסובב את הגלשן לשעה 12 אם אפשר 11 ובם חוזר חזרה לתוך הגל עם המון מהירות, ועוד אחד שעה 12 וצ’או..
פתאום נעמד איזה ליפ מפחיד כזה כמו שאני אוהב, יש לי מלא מהירות הגיע הזמן ל-ה-ת-ע-ו-פ-ף נכנס בוא בכל הכוח ויוצא לאריאל שמעיף אותי למעלה, נוחת חזרה על הקצף וממשיך באוף דה ליפים עד האריאל הבא..
ביציאה לעומק אם יתמזל מזלי וקיבלתי מכה טובה נותן קפיצה פוזו סטייל וחוזר חזרה לקרקס הרוסי… יוצא מהמים מפורק לחתיכות ומרגיש על פסגת האוורסט, איזה מקום פשוט לבכות מאושר. חוץ מזה שהגל ארוך חלול עם מפנה מושלם של רוח, כוח הגל + חוזק הרוח גורם לך להרגיש כל יכול, אם אתה גולש שם אחרי זה בגלים עם רוח נוחה אתה משפריץ ניטים.
מחר בבוקר אני נוסע לסנטיאגו מעביר שם יומיים ובשישי חוזר לארץ. כואב לי הלב, אני רוצה להישאר פה עוד… למה אני עושה את זה לעצמי, שנה הבאה לקחת 3 חודשים חופש מראש פחות מזה אני פשוט לא רגוע. עכשיו אחרי חודש וחצי פה אני מרגיש בול, חזרתי לכושר ומכאן אפשר להשתפר איך אני נוסע הביתה? איך? כזה מטומטם אנשים מחפשים כל החיים שלהם אהבה ואני את שלי מצאתי.
לשנות כרטיס? לא לשנות? מממ… הלב אומר לשנות, הראש אומר שיש מטלות בישראל שצריך לעשות. כמה שנים אחורה לא הייתי חושב פעמיים פשוט הייתי משנה, היום נהייתי קצת פחות אגואיסט ולכן אחזור במועד המתכונן.
מסתכל על השבירה של מטאנזאס עכשיו מחלון ביתי ושוקל אם להיכנס למים רוח עוד יש משהו כמו 20 קשר, הגל מממ… טיפה מעל הראש עם התקפות של חצי תורן בלחץ אבל הסטים נכנסים פעם ב- 15 דקות משהו כזה, וואלה לא משהו יש גאות, יותר מדי מים ופחות מדי גל לוקח לו זמן להגיע.
אתחיל לארוז את הציוד, מסתיימת לה תקופה של חודש וחצי שלא יצאתי מהכפר בזמן הזה היו לי 4 ימי מנוחה שלא גלשתי רוח או גלים, כל שאר הזמן מוצא עד הסוף. במבט לאחור אני לא מבין איך הייתי נוסע לסנטיאגו פעם בכמה שבועות בחופשות שעברו אין מה לחפש בעיר הכל נמצא בים.
הים, הגלים, הרוח, אריות ים בערימות והרבה הרבה חיים.
אני רוצה להודות לשתי אגדות גלישה:
1. רובי נייש על הציוד המדהים הזה שהוא מייצר, אין לי מילים הוא עובד מדהים. אני כבר 3 שנים על הציוד הזה והרבה בזכותו אני גולש כמו שאני גולש.
2. לישי מילר הקינג קונג של חברת סרפהאוס האדירה והיבואן של חברת נייש בישראל, שנותן לי את האפשרות לחופשות ארוכות וכיפיות שכאלה. בנתיים יש לי בראש הרבה דברים לכתוב לכם, יש למה לשאוף אני הולך להעשיר לכם את הידע בתחום הגלישה כמו שלא חלמתם.
אוהב אתכם גולשים וגולשות יקרים, עם ישראל חי
נ.ב. אני כבר בסנטיאגו השעה 13:48 יום חמישי, הפוסט נכתב במועד המדובר אבל לא היה לי אינטרנט אז אני מפרסם אותו עכשיו.
