גלישה בחורף: מה אתם יכולים ללמוד מהחוויה המפחידה שעברתי?

עברו כמה חודשים מחוויית גלישת הרוח המפחידה שחוויתי בחורף האחרון (אחת החזקות!) ועדיין לא פרסמתי את הפוסט שכתבתי באותו יום. אפשר להגיד שזה היה מן “יום הישרדות” מהימים השחורים והקפואים האלה שיש בארץ פעם פעמיים בשנה וממש לא בא לכם לצאת מהבית.

אתם בטח שואלים את עצמכם מה היה במגה סערה הזו בתחילת ינואר 2015…

אז בבקשה:

אחרי יום מטורף בבת גלים, מוצא את עצמי מדבר עם חבר בטלפון בטלפון וכותב, מספר לו על הזיות הסערה. הרבה זמן לא הרגשתי שאני במצב כזה. את שנות הגלישה שלי כבר הפסקתי לספור, עברתי אינספור חוויות מפחידות יותר או פחות אבל היום היה יום שאזכור לנצח.

היום הזה דווקא התחיל רוחני במיוחד

הרוח העירה אותי בבוקר, כמו נושקת בלחיים לקפיצות לשמים. ברכות שמש, ארוחה קלה ויצאתי לדרך (הציוד כבר בחללית משלשום).

הסערה מכה בטירוף ואני בנסיעה מהוד השרון לחיפה. נוסע על כביש החוף ורואה תנאים מעולם אחר, רוח מטורפת עם קרקס רוסי (גלים מכל הכיוונים), מדבר על עבודה וחושב על גלישה.

מגיע לחוף בת גלים ומתחיל את הסרט…

עובר בחנות האדירה של אילן אליהו המלך, פוגש את ארני המלאך ואז מגיע נמרוד משיח האלוף וילד הפלא איתי כפרי. נמרוד, איתי ואנוכי היו היחידים בקטע של לגלוש. קשקשנו קצת ונסענו לחוף הכנסיה.

הגעתי לחוף הכנסיה וראיתי רוח, רוח אמיתית, מכות יפות של 45+ קשר.

על מפרש ה- 3 מטר שלי אני מפנטז כבר כמה ימים (מאז שראיתי את התחזית) אז הוצאתי אותו, שלפתי תורן 340/60 ומנור Ct Wave והרכבתי את הצעצוע המופלא.

גלישה קיצונית: הכניסה למים

נכנסתי למים בריצה, עשיתי ביץ’ סטארט וזזתי חצי כוח. אחרי איזה 10 מטר קיבלתי מכה של רוח, נכנסתי לפלנינג והתחלתי לצעוק!

איזה כיף אני בפלנינג עם 3 מטר בישראל (מקרה נדיר).

גלשתי לעומק, חזרתי חזרה, ראיתי שירדתי כמה מאות מטרים מהרוח והחלטתי לצאת לעומק בחידוד כדי לחזור חזרה לחוף שיצאתי ממנו ולתת בראש.

החידוד הרחוק הזה עלה לי ביוקר.

הנפילה והתנתקות הגלשן מהמפרש

נפלתי בגל, הקאראדן התנתק ונכנסתי למכבסה הלאומית.

גל חמוד כיבס אותי וכשיצאתי ממנו ראיתי מרחוק מפרש ושאלתי את עצמי איפה הגלשן.

תפסתי את המפרש והתחלתי לשחות 5-10 דק’ עד שהבנתי שזה המפרש או אני והחלטתי שזה אני אז אמרתי לו שלום.

הרוח הייתה דרום מזרחית, כך שבירכתי את הגלים, בלעדיהם היה קשה לחזור בשחייה נגד הזרם.

אחרי משהו כמו רבע שעה של שחיה עברה לי מחשבה בראש: אם בא לך להגיד שלום פשוט תפסיק לשחות, מיד קפצה המחשבה הנגדית של הנה הגעתי, אני עוד רגע בחוף.

ממשיך בשחייה אימתנית מול הזרם ולהגיד לעצמי שהגעתי.

אחרי שחיה מתישה וארוכה נגד הזרם יוצא מהמים בחול של חוף בת גלים ומתחיל לצעוד חזרה לכנסיה. עדיין לא קולט באמת מה קרה. בדרך אילן אוסף אותי ומוריד אותי בחוף הכנסיה. מוריד חליפה וטרפז עולה על אזרחי ונוסע לחפש את הציוד ללא הצלחה.

נוסע חזרה הביתה למרכז ומריץ את היום הזה בראש… מתחיל לבכות כמו ילד ביום היוולדו.

עברתי חוויה מחשלת שהשאירה אחריה זיכרון מפחיד, עמוק וחזק. יומיים אחרי הקדשתי למנוחה, שלושה ימים אחרי כבר גלשתי גלים. משוגע או לא? 😉

אחד עשר יום אחרי:

מקבל טלפון

היי רון, מה קורה? זה ניר שמעתי שאיבדת גלשן בסערה.

אני: כן

ניר: איזה צבע הוא?

אני: לבן צהוב

ניר: חייל שלי מצא את הגלשן שלך בבסיס בעכו.

אני: לא מאמין לך!!! שלח תמונה בבקשה?

ניר: שולח.

אני: וואו מדהים! תודה רבה לך, גדול נשאר עליו קאראדן.

שתי מסקנות מרכזיות מאירוע הגלישה הזה

1. מרחק גלישה מהחוף:

כאשר התנאים כל כך קיצוניים יוצאים עד 200 מטר מהחוף לא יותר. אפילו אם נסחפים לחוף אחר שווה לצאת משם ולא לקחת את סיכון השחייה הארוכה, במקרה של מפנה רוח מזרחי שחייה נגד הזרם.

2. אבטחה כפולה של הקאראדן:

ציוד הגלישה שלי חדש וגם הקאראדן. כנראה שלא חיברתי אותו טוב. נכון שיש חבל המאבטח בין חלקי הקאראדן? אז רצוי גם לקשור את בסיס הקאראדן למאריך וכך להבטיח שהציוד (גלשן ומפרש) יישאר מחובר בכל מקרה.

Keep Calm and Windsurf On